אופי ג'היליה מודרני: העמדת האינטלקט מעל ההתגלות

עברית חדשות אסלאמיות, טנג'ונג ענים ירושלים - כמו באמונה, גם לבורות יש היסטוריה ארוכת שורשים על פני כדור הארץ הזה. שניהם קשורים קשר הדוק לאדם הראשון, אדם ובניו. שניהם חוזרים גם לדמות האנושית עצמה שהיא אופי דיכוטומי, ומקבלים את השפעת הסטייה או ההדרכה, הבורות והתודעה. את המצב הזה מסביר אללה תעלה במילה שלו:

"והנשמה ושלמותה (בריאתה) * אז אללה מעניק השראה לאותה נשמה (הדרך) של רשעותה וחסידותה, * למעשה יש מזל שמי שמטהר את אותה נשמה * ומאבד למעשה את האדם שמזהם אותה." מכתב קוראן. אש-שמס: 7-10

אי אפשר להפריד בין כל המעשים האנושיים או כל מה שקורה בהם; לקבל הוראות או להיות מושפע מכפירת הבורות. במהלך ההיסטוריה, התגלות וג'היליה הם שני צדדים מנוגדים. כשנשלח שליח וגילה לו גילוי, בתקופה מסוימת, האנושות מילאה אחר ההוראות האלה. אך בתקופה אחרת הם דחו את הוראות השליח ודבקו במתיחותיו.

לכן, לא ניתן להפריד בין אופי הבורות לטבע האדם עצמו. בין אלה שמקבלים התגלות כמדריך לחיים לבין אלו שדוחים אותה ימשיכו להתקיים בכל עת. מצב זה ימשיך לחזור על עצמו בכל עידן. כאשר נפש האדם וההיגיון אינם מונחים על ידי ערכי ההתגלות, אזי הוא ייגרר מהשפעת הבורות שמושם על ידי השטן.

מסיבה זו, מוחמד קוטב, בספר "ג'היליה אל-קרני אל-איסיריין", הגיע למסקנה שג'אהיליה מודרנית היא קומפנדום של כל צורת הבורות בעבר. הצורה גרועה מתמיד. נגיעה בכל ההיבטים של חיי האדם. מוסרים, חינוכיים, חברתיים, כלכליים, פוליטיים, אמנותיים, מדעיים וכל שאר היבטי החיים המופרדים מהקשר שלהם עם המושג האלוהי.

ג'היליה מודרנית: השמדת טאשאור של העם

הפרדת הדת מהחיים האמיתיים או הפרדת היחסים בין אמונה להתנהגות ואמונה לשריעה היא ההתמוטטות המהותית ביותר של המושג המודרני של ג'היליה. למעשה, בני האדם כבר לא חשים צורך בכללי האל בחייהם. דת נתפסת רק כעניין פרטי. אין צורך ללכת בקביעת מדיניות ציבורית. זה קשור מאוד לחיי בורות העבר. הסיבה לכך היא שעבור הקהילה הנבערת הדת נתפסת כמחסום בפני חופש האדם להשיג התקדמות.

לפיכך, לדת השפעה מועטה מאוד בחיים האמיתיים. כל התופעות המתרחשות על כדור הארץ נתפסות כצירופי מקרים בלבד או נקבעו על ידי הטבע עצמו. זה לא קשור לאל. בלבול החשיבה התחזק עוד יותר עם הופעתה של המהפכה התעשייתית בימי הביניים. היכן שבני אדם מתחילים לאלף חומר ולהניח כי בני האדם הם אלה שמייצרים מכונות ומגדלים תעשייה בערים, ולא אלים. בני אדם הם אלה שעם הידע שלהם הם מכירים את סודות החומר. כל מה שנוצר ומסודר על ידי בני האדם עצמם לא קשור למשהו על טבעי.

ההשפעה היא, גם בגיבוש כללי החיים. בני אדם חופשיים לקבוע את כללי החיים על פי רצונם. אין צורך בהתערבות החוק האלוקית בה. כל המדיניות המשפטית נקבעת רק על בסיס תודעתם בלבד. גם בתגובה לחוק אללה תעלה, לא ניתן לאכוף את כל אלה אם זה לא חוזר למוחם או לא בהתאם לרצונם.

כך שהכלי היחיד למדוד אמת הוא התבונה. כל דבר שהוא הגיוני וסביר ייחשב כנכון. ואילו אלה שלא ניתן להגיע אליהם בתבונה יידחו. הכל באור היחס. אפילו כולל עניינים הקשורים לקיומו של אללה תעלה. עבורם, אללה חייב להיות קיום שניתן למדוד אותו על ידי התבונה, ואם לא ניתן להגיע אליו על ידי התבונה, יש לדחות את קיומו.

נקודת המבט המתמקדת בשיפוט התבונה הופכת לנקודת המוצא להרס הטאסאור (הלך הרוח) של העם לראות את הדת. כללים דתיים ממוינים רק על פי חוש התבונה שלהם. כבר אין שום דבר קדוש בדת. ניתן לסדר הכל מחדש אם זה נחשב לא רלוונטי עם הזמנים. למעשה, כל החוקים והתקנות של החברה נאלצים להיכנע לתוצאות ההיגיון האנושי בלבד.

אסלאם ודאגה לשכל הישר

האיסלאם הוא דת מאוד צודקת ומושלמת. באיסלאם תפקיד התבונה מהולל מאוד. לכן האיסלאם קובע גם את השריעה על מנת לשמור ולהניע את השכל הישר. ביניהם: האיסלאם כולל את תפקיד השמירה על התבונה בח'רמסיאטול, כלומר חמשת הצרכים העיקריים שיש לשמור עליהם בהקמת החוק. יתר על כן, האיסלאם אוסר גם על כל פעולות הרסניותסיבה, כגון יין, סמים וכן הלאה. האיסלאם גם עושה את התבונה כאחד התנאים העיקריים של תליף (הטלת חוק) והאיסלאם גם מחייב את אנשיו להמשיך ולפתח את חשיבתם באמצעות המדע. אפילו ברבים מפסוקיו אללה תעאלה מניע תמיד את עבדיו להשתמש תמיד בשכלם, כולל:

وسخر لكم الليل والنهار والشمس والقمر

والنجوم مسخرات بأمره إن في ذلك لآيات لقوم يعقلون

והוא הכפיף את הלילה והיום, השמש והירח אליכם. והכוכבים היו כפופים (לך) בפקודתו. אכן בכך שיש סימנים (לעוצמת האל) למי שמבין (את זה). " (סורה אן-נהל: 12)

מצד שני, אללה תעאלה נוזף גם במי שלא רוצה להשתמש בשכל שלהם במשחק:

وقالوا لو كنا نسمع أو نعقل ما كنا في أصحاب السعير

"והם אמרו: 'אם נקשיב או נחשוב על (האזהרה), אנחנו בוודאי לא שייכים לתושבי גיהינום לוהט'." (סורה אלמולק: 10)

אבן תימייה הסביר, "(הכוונה היא) אין טעם ואינו יכול להבחין. עם זאת זה לא ראוי לשבח. לכן, אין פסוק אחד באל-קוראן או בחדית 'שמזכיר שבחים או שבחים לאלו שאין להם שכל ואינם יכולים להבדיל (תמיס) ... "(אל-איסטיקמה, 2/157)

עם זאת, האיסלאם גורם לנו להיות מודעים לכך שלתבונה האנושית יש אופי מוגבל. האינטלקט אינו מסוגל להגיע לדברים הנעלמים שמאחורי העולם האמיתי שאנו עדים לו, כמו הכרת אללה תעלה ותכונותיו, רוח, גן עדן וגיהנום, את כל אלה ניתן לדעת רק באמצעות התגלות. לכן, בהבנת האיסלאם התבונה חייבת להיות מונחית תמיד על ידי התגלות. זה לא יכול לעמוד לבד. כמו עין שמסתכלת על משהו. ללא אור, העין אינה יכולה לראות דבר. כשיש אור אז העין יכולה לראות עצמים בצורה ברורה. כזה הוא סיבה בהבנת המהות של משהו. אי אפשר להגיע למהות בצורה ברורה אלא אם כן מונחה על ידי גילוי.

שייקול איסלאם אבן תאמייה הסביר, "האינטלקט אינו יכול לעמוד לבדו. האינטלקט יכול לתפקד אם יש לו את האינסטינקטים והכוחות בדיוק כמו שטווח הראייה יכול לתפקד כשיש אור. כאשר התבונה תמצא את אור האמונה והקוראן, ההיגיון יהיה כמו העיניים שמקבלות את אור השמש. אם לבד ללא אור, התבונה לא תוכל לראות או לדעת משהו. " (מג'מו אל פאטאווה, 3 / 338-339)

הכוונה היא שההיגיון יכול לעבוד ולתפקד אם זה מוצג על ידי הטיעונים של סיארי, כלומר הטיעונים מהאלקוראן ואס-סונה. ללא אור זה, התבונה לא תפעל כראוי. הוא יהיה פרוע וימשיך להיות מונע על ידי תאווה תחת פיתויי השטן. לכן, כאשר התבונה סותרת את ההתגלות, מה שיש להטיל ספק הוא התבונה עצמה. הסיבה לכך היא שאין טקסט אותנטי אלא אם כן הוא בהרמוניה עם השכל הישר האנושי.

אבן-קיים אל-ג'וזיה הדגיש, "למעשה, סתירת התבונה עם ההתגלות היא מקור כל הנזק ביקום. זה ההפך מהטפת השליחים מכל עבר משום שהם (השליחים) מזמינים אותם להעדיף את הגילוי ולא את הדעה הרציונאלית "(מוכתר שווא'יקול מורסלה, עמ '97).

לכן, אבן תימייה העלה הצהרה שדי מעניין אותנו לבחון יחד:

والرسل جاءت بما يعجز العقل عن دركه. لم تأت بما يعلم بالعقل امتناعه

"השליח הגיע עם משהו (גילוי) שקשה להבין אותו על ידי התבונה (בצורה מושלמת). אבל הוא לא הגיע עם גילוי שאי אפשר להבין את הסיבה. " (מג'מו אל פאטאווה, 3/339)

בקיצור, כיצורים של אללה תעלה, בני האדם מלאים במגבלות. עד כמה שהאינטליגנציה האנושית גדולה, היא לא תוכל להגיע לרוחב הידע של הבורא. אז כצורה של אהבתו של אללה תעלה לברואיו, בני האדם לא רק נוצרים ואז נשארים לבד על כדור הארץ הזה. עם זאת, אללה תעאלה גם שלח גילויים כהדרכה לבני אדם לא ללכת לאיבוד בחיים. כאשר בני אדם יוצרים את עצמם ומתרחקים מהוראות אלה, במהלך תקופה זו הם ימשיכו להיסחף עם מחשבותיהם הטבעיות המושפעות מתאוות דמונית.