שעות סיום המוסלמים כמו החיים אחרי אסר

עברית חדשות אסלאמיות, טנג'ונג ענים ירושלים - המרחק מהנביא מוחמד לסוף העולם קרוב מאוד בהשוואה לעידן העולם שהיה ארוך מאוד, מאז לפני שאדם כבש אותו בחוה.

רסולוללה סלאללהו אלאחי וסאלאם אמר:

"המשל שלך ושני אנשי הספר (יהודים ונוצרים) הם כמו אדם שמעסיק עובדים. הוא אמר: "מי רוצה לעבוד אצלי מהבוקר עד הצהריים תמורת שכר של ציראת אחת?" אז עובדים יהודים. ואז הוא אמר: "מי רוצה לעבוד אצלי משעות הצהריים ועד תפילת אסר תמורת שכר של ציראת אחת?" אז תעבוד כריסטיאן. ואז הוא אמר: "מי רוצה לעבוד אצלי מאשר ועד שקיעת השמש תמורת שכר של שתי צ'יראטות?" אז (עם עובד, ואתם הם. יהודים כועסים ונוצרים. הם אומרים: "למה אנחנו שעושים יותר עובדים אבל נותנים פחות?" אללה אומר: "האם אני מצמצם משהו מזכויותיך? הם אומרים:" לא. " אללה אומר: "זה בראש סדר העדיפויות שלי, אני נותן את זה למי שאני רוצה." (מסופר על ידי אל-בוכארי מספר 2268)

בחדית 'אחר אמר רסולוללה סלאללהו אלאחי וסאלאם:

إنما أجلكم في أجل من خلا من الأمم ما بين صلاة العصر ومغرب الشمس

"למעשה, מותך ומותה של אוממה בעבר הם רק כמו הזמן שבין תפילת אסר לשקיעת השמש." (משאבי אנוש. אל-בוכרי מספר 3459)

כל החדיטים הנ"ל מראים שמה שנותר מעידן העולם בהשוואה לשנותיו האחרונות הוא מעט מאוד זמן. אנשי מוחמד רסולוללה סלאללהו אלאחי וסאלאם הם העם האחרון שחי על פני האדמה. כמו רסולוללה סלאללהו אלאחי וסאלאם היה השליח האחרון שאללה סובחאנהו ווה תעלה שלח לבני אדם.

רסולוללה סלאללהו אלאחי וסאלאם נתן משל שהחיים הנותרים של המוסלמים הם כמו הזמן שנותר של אסר עד שהשמש שוקעת. מכיוון שבקריינות אחרת נאמר שגילו של יהודי הוא כמו המרחק בין זמן פאהר לדוהר, ואילו עידן נוצרי הוא כמו המרחק בין זמן דאהר לאסר. לכן שקיעת השמש יכולה להיות סוף חייה של הקהילה המוסלמית, כלומר כאשר מגיעה רוח עדינה שמורידה כל חיים שיש בהם אמונה גדולה כמו זרעי חרדל.

מגבלת הזמן מייצגת מרחק קרוב מאוד לאירוע יום הדין. מה שנשאר על פני האדמה הם הכופרים. כדי שיום הדין בדמות הרס היקום יפקוד אותם. לפיכך זמן מג'ריב הוא הזמן בו סוף העולם קרוב והזמן שאחריו יכול להיות גם סוף היום או החיים שלאחר המוות. אלוהים יודע הכי טוב, ביש שוואב.

הודעה מרומזת

אז מה המסר הגלום שעומד מאחורי משל עידן המוסלמים, כמו הזמן שנותר בין אסר למגריב?

יש משהו מעניין לשקול כאשר רסולוללה סלאללהו אלאחי וסאלאם תיאר שחיינו עכשיו הם כמו מצבו של אסר. במקביל אללה תהילה לו ואדיר מזכיר לאנשים את החשיבות של תשומת לב לזמנו של אסר.

אללה אומר שמשמעותו: עד אשר אס (וול אשרי). באמת, בני אדם נמצאים בעמדת נחיתות. אלא אלו המאמינים ועושים מעשים טובים, ומייעצים זה לזה למען האמת ומייעצים זה לזה לסבלנות. (סורה אל אשר: 1-3)

החוקרים מסבירים כי אם אללה תהילה לו ואדיר נשבע על יצוריו, זה אות לבני האדם לשים לב למה מושא השבועה. כי אין ספק שזה חשוב מאוד ויש לו משמעות עמוקה מאוד. לכן, במקרה זה אללה רוצה שאנשים ישימו לב לזמנו של אסר.

אם נשים לב באופן כללי, מתברר שהתנהגותם של רוב האנשים בשימוש בזמן אסר תלויה בתכנון ותכנון בזמן אישה ואחריו. אם יש להם תוכנית, תוכנית ועבודה חשובה, הם ישתמשו בזמנו של אשר להכנתה. אך אם אין להם תוכניות גדולות ותוכניות לבאדה אישה שלהם, רובנו נוטים להירגע ולהשתמש בזמן אסר לדברים שאין להם ערך.

אם אנו חושבים על זה, אנו משווים זאת ליחס הגיל של המוסלמים ולמסע בזמן. אנו יכולים להסיק כי הגישה של חיי האדם בעולם (לגבי האופן שבו הם משתמשים בגילם וממלאים את חייהם) תלויה מאוד בתוכניות ובתוכניות שיהיו להם בחיי הברזק והבא.

לכן, החזון והפרדיגמה של חיי האדם בעולם תלויים מאוד בתכניות ובתכנון לקראת החיים שלאחר המוות.

עבור מאמין, מכיוון שהוא יתכנן את המיטב לאחר המוות (גן עדן), הוא ישקיע זמן בחייו כדי להגדיל את ההפרשות לחיים שלאחר המוות. מאמין מודע לכך שהשמיים יקרים מאוד, ויש לפדותם על ידי פרקטיקות מיוחדות שיכולות להביא את חסדו של אללה תהילה לו ואדיר.

אללה מזכיר למאמינים שלא לחקות את הסגנון ואורח החיים של הכופרים. בדרך כלל כופרים הופכים את העולם לגן פרחים שגורם להם להתפתות למרוט אותו.

אללה אומר:ولا تمدن عينيك إلى ما متعنا به أزواجا منهم زهرة الحياة الدنيا لنفتنهم فيه ورزق ربك خير وأبقى

ואל תשם את עיניך למה שנתנו לקבוצות שלהם, כפרח העולם בשביל שננסה אותם איתו. ומתנתו של רבך טובה ונצחית יותר. (קוראן סוראט. תאהא 131)

לפיכך, עבור הכופרים העולם הוא כמו פרח שהוא ורוד, רענן, יפה, יפה וריחו הריחני מפתה מישהו למרוט אותו. עם זאת, ברגע שהפרח נקטף, לא ייקח הרבה זמן עד שהניחוח ייעלם, יופיו יתפוגג, האדום הטרי שלו יתייבש בקרוב, ואז יתייבש וייעלם ברוח.

כאלה הם החיים של הכופרים, כל ההישגים החומריים של העולם שהם הצליחו להשיג, כמו פרח שצורתו וארומתו מפתים. אך לאחר שהגיעו לכל ההנאות החומריות הללו, יש לנטוש את העולם שרכשו בבוא המוות.

באשר למאמינים, העולם הוא שדה של צדקה, ארץ חקלאות. פרחים אינם התוצאה הסופית. עונת הפרחים היא לא הזמן למסיק. למעשה, אותה תקופה הייתה ההתחלה להפוך לפרי שייקצר בעתיד.