הגענו הביתה רטובים. ואז אני מזמין את האישה לבית לשתות קפה כסימן הכרת תודה אליו. בהבעה מאושרת הוא נענה להצעה שלי. אחרי שתיית קפה, פטפטנו. הוא שאל אותי, "אתה מוסלמי?" חייכתי ועניתי על השאלה "כן, ברור שאתה יודע את זה דרך החיג'אב שלי. ואתה? ", שאלתי אותו בחזרה. בקול נמוך ענה, "אני נוצרי."
אמרתי לו "ברוך הבא ותודה רבה על עזרתך."
הוא ענה, "חשבתי שתבעט אותי."
הופתעתי לשמוע את התשובה ושאלתי אותו "למה אתה אומר את זה, האם רק בגלל הדת שלך הייתי עושה את זה?" ואז חייכתי אליו והמשכתי בשיחתי, "זה לא מהאסלאם, כי האיסלאם מכבד דתות אחרות. אלמדולילה, האיסלאם הוא דת רחבה ופתוחה לכל אחד. פעם שאלנו ושואלים אותנו על הכל. ואז הדלת לבית שלי תיפתח עבורך, ואני אנסה לענות על השאלות שעולות בראשך לגבי האיסלאם, ברוך השם, "אללה".
האישה עזבה את ביתי כשהיא מאושרת. הוא נראה מאוד שמח להיות חברים איתי. מאז אותו יום האישה ביקרה אותי תמיד ונתתי לה הזדמנות לשאול. מתוצאות השאלה והתשובה אני יכול להסיק שיש לו מחשבות שגויות לגבי האיסלאם והמוסלמים. לאט לאט חשיבתו החלה להיפתח והחלה לצמוח בו אהבה לדת הזו שהייתי גאה בה. בפגישת השאלה והתשובה שלנו ניסיתי לא לפגוע ברגשותיו על ידי פגיעה בדתו.
אבל מה קרה ? התברר שכמה מחבריי פנו ממני כשגילו שאני חברות עם לא-מוסלמים. למעשה, הם לא רצו לראות אותי, כשביקרתי בביתם. והלעג שלהם הולך וגובר מיום ליום. "איך אתה יכול להזמין אותו לביתך? איך אתה מאפשר לזה לזהם את גאוותך? איך אתה יכול להתפלל בזמן שהוא יושב מתוק לידך? ", התבדחו עליי.
תמיד התכוונתי להסביר להם שהאסלאם הורה להטיף לעם הספר. התעלמתי מהם ונשארתי ידיד עם החברים החדשים שלי שמתקרבים אלי מיום ליום. יום אחד הופתעתי, כששאל אותי על ספרים שתורגמו מערבית לאנגלית שדנו באיסלאם.
בליבי אני מרוצה מאושר מהתגובה החיובית שלו במהירות זו. התחלתי לקנות ספרים עבורו. קניתי עבורו תרגום של הקוראן. לעתים קרובות מדי הוא שואל אותי שאלות על האיסלאם. אם אני מתקשה לענות על שאלות אני מייד פונה לאחד המטיפים. קיבלתי ממנו תשובה מספקת.
יום אחר יום, חודש אחר חודש ושנה אחר שנה החבר שלי הופך להבנה יותר לגבי האיסלאם. יום אחד, כשלימדתי את ילדיי אל-איכאלאש, הדלת שלי נקשה. כשפתחתי אותו, הופתעתי ממה שראיתי. ידידי הנוצרי חייך אלי. החיג'אב הירוק שקשרה סביב ראשה היה יפהפה. בשמחה הוא אמר, "היום הכרזתי להתאסלם. אני רוצה שתהיה האדם הראשון שאני מספר על זה. "
אי אפשר לתאר באמת אושר כשהוא חיבק אותי בדמעות. אני אומר לו:
الحمد لله الذي هدانا لهذا
"השבח לאללה שהצביע לנו על ההנחיה הזו."
הוא המשיך בדברי,
وما كنا لنهتدي لو لا أن هدانا الله
"ולא היינו מקבלים מושג אם רק אלוהים לא היה מורה לנו."
כמה ימים לאחר מכן, הזמנתי את חברי. הצגתי להם את ידידי המוסלמים החדשים. בליבי אני מקווה שהם יכולים לקחת לקחים יקרי ערך מההתנסויות שלי מאוד מועילים ואי אפשר לשכוח אותם.
0 comments:
Post a Comment