אם כך, מדוע אם אנו לומדים דת אך אין לנו מוסר אצילי זה בזבוז? הנה ההסבר.
האיסלאם מקדיש תשומת לב רבה לחסידיו שיש להם מוסר אצילי. ההגדרה של מוסר אצילי היא די פשוטה, כפי שמסבירים חוקרים, שמוסר אצילי הוא מישהו שיכול לעשות טוב לזולת, להימנע מדברים שפוגעים באחרים ויכול להתאפק כשנפגע מאחרים. כמו דבר הנביא סאלאלאהו עלאיהי סאלם שמשמעותו,
"אלה שהשקיעו הכי הרבה בשמים הם חסידות אללה ומוסר אצילי." [7]
שים לב לעצותיו של חוקר, כלומר שייח מוחמד בן סאליח אל-עותיימין רחימהוללה, אמר,
"אדם שדורש ידע, אם הוא לא מקשט את עצמו במוסר אצילי, אז אין שום תועלת בדרישה לידע."
ואכן, זו הדוגמה של החוקרים מלפני הרבה זמן, הם באמת שמים לב לגינונים ולמוסר. אל תתנו לדאווה להיפגע מכיוון ששחקני הדאווה עצמם פחות מתורבתים ומוסריים. החוקרים הקדמונים באמת למדו נימוסים ומוסר אפילו יותר ממה ששמו לב למדע.
עבדאללה בן מובארק רחימהוללה אמר,
"למדתי נימוסים במשך שלושים שנה ולמדתי מדעים (דת) במשך עשרים שנה, ואז הם (חוקרי הסלף) התחילו את לימודיהם בלימודי אדאב. תחילה אז מדעים.
0 comments:
Post a Comment